חריף אש - ניסיון החיים שלי לימד אותי (ובענין זה אני תלמיד שקדן) שזהירות יתר היא הסיכון הגדול ביותר. מרבים שפגשתי במעגלי חיי, שמעתי לא פעם את החישוב שאם לא נצליח, אנחנו עלולים להכשל. מעניין שעובדה זו שאמורה להיות אזהרה, שימשה לי תמיד כזרז ולא כמעכב והובילה אותי לנסות בעצמי דרכים שהצליחו לקדם אותי למחוזות נוחות וביטחון. כפרפרזה על סכנות וכישלונות אני יכול להביא את הנסיונות שאני נוהג לעשות בנושא בישול ומטעמים שהרי בסוף נכון ש״על טעם ועל ריח אפשר להתווכח״ אבל העובדה היא שיש מאכלי...ם שאהודים על ידי מיליונים (חומוס למשל) ויש שרק אצל יחידי סגולה (רגל קרושה). ממומחים למדתי שבפה יש לנו יכולת לזהות ארבעה טעמים בלבד ולכן הידיד התוקפני של המתוק, חמוץ, מלוח, מר, הלא הוא ה״חריף״, אינו טעם. ולמרות זאת אני מחבב אותו יותר מאשר את ארבעת האחרים. יש ב״חריף״ איכויות מופלאות שמעניקות התרוממות רוח ככזו שיש לי כשאני מאזין למוסיקה טובה, נהנה מנהיגה מהירה, שומע בדיחה טובה במיוחד או המון מחיאות כפיים מלאות אהדה והערכה מקהל גדול שיושב מולי.
רבות כבר דובר על ״מה נחשב יותר חריף״ (סחוג או חזרת) ובישראל מסתובבים כידוע עשרות אלפי ״צלייגרים״ (זה באידיש) שנחשבים בעיני עצמם ״גיבורי חריף״ (זה בכלל לא חריף לי...).
אז כשגיליתי לתדהמתי אצל הירקן, חצי ארגז עם פלפלים חריפים אדומים !!! מהזן שקשה לי למצוא לאחרונה, העמסתי, למרות האיום 9.90 ש״ח לק״ג, 3 ק״ג לסל הרב פעמי (סתם... לשקית ניילון).
בבית, לאחר רחיצה קפדנית, הוספתי אותם אחד אחד למעבד המזון לקיצוץ ארוך, כולל הזרעים/גרעינים שהם כידוע מוקד השריפה וכולל רבע כוס חומץ (שהוא חומר משמר בנוסף להיותו חומר טעם) והוספתי לריסוק 2 גזרים (המעניקים סוג של גוון בוהק כתמתם לרסק). את הרסק הנחתי במסננת גדולה ובלחיצות קלות הגרתי את כל הנוזלים לתוך קערה גדולה. כעת ההפרדה לשני חלקים, סחוג למריחה ונוזל חריף אש לטפטוף.
לרסק הכמעט יבש הוספתי מעט מלח ומעט שמן קנולה (לא זית ה״נקרש״ במקרר), ערבבתי היטב ומלאתי צנצנות קטנות שעברו חיטוי במים רותחים והכנסתי למקרר לאגף היותר קר. לאחר חלוקה צנצנות למספר חברים טובים, ישאר לי מספיק לבדר לעצמי את הפה והלשון בשבועות הקרובים.
את הנוזל האדום/בוהק/חריף אש (750 cc) סננתי 6-5 פעמים באמצעות פילטרי נייר (של מכונת קפה פילטר), הוספתי כף חומץ עגבניות (יבוא מספרד), 3 כפות חומץ 3% ו 2 כפות סירופ תירס שקוף כדי להבטיח אחידות בצבע בבקבוק. מחר, אבדוק את הטעם, אוסיף מלח אם צריך, אנער היטב ואיישן כמה חודשים. הנוזל שצבעו מדהים, יחריף לי בטיפותיו כריכים, פסטות וכמובן דגים. אגב, נאמן לעצותי לאחרים טעמתי בעצמי, מריחת הסחוג הטרי על פרוסת לחם שיפון חוללה פלאים ורבע כפית מהנוזל המוחרף שרפה לי את חלל הפה לשעה שלמה. תנסו בעצמכם.
רבות כבר דובר על ״מה נחשב יותר חריף״ (סחוג או חזרת) ובישראל מסתובבים כידוע עשרות אלפי ״צלייגרים״ (זה באידיש) שנחשבים בעיני עצמם ״גיבורי חריף״ (זה בכלל לא חריף לי...).
אז כשגיליתי לתדהמתי אצל הירקן, חצי ארגז עם פלפלים חריפים אדומים !!! מהזן שקשה לי למצוא לאחרונה, העמסתי, למרות האיום 9.90 ש״ח לק״ג, 3 ק״ג לסל הרב פעמי (סתם... לשקית ניילון).
בבית, לאחר רחיצה קפדנית, הוספתי אותם אחד אחד למעבד המזון לקיצוץ ארוך, כולל הזרעים/גרעינים שהם כידוע מוקד השריפה וכולל רבע כוס חומץ (שהוא חומר משמר בנוסף להיותו חומר טעם) והוספתי לריסוק 2 גזרים (המעניקים סוג של גוון בוהק כתמתם לרסק). את הרסק הנחתי במסננת גדולה ובלחיצות קלות הגרתי את כל הנוזלים לתוך קערה גדולה. כעת ההפרדה לשני חלקים, סחוג למריחה ונוזל חריף אש לטפטוף.
לרסק הכמעט יבש הוספתי מעט מלח ומעט שמן קנולה (לא זית ה״נקרש״ במקרר), ערבבתי היטב ומלאתי צנצנות קטנות שעברו חיטוי במים רותחים והכנסתי למקרר לאגף היותר קר. לאחר חלוקה צנצנות למספר חברים טובים, ישאר לי מספיק לבדר לעצמי את הפה והלשון בשבועות הקרובים.
את הנוזל האדום/בוהק/חריף אש (750 cc) סננתי 6-5 פעמים באמצעות פילטרי נייר (של מכונת קפה פילטר), הוספתי כף חומץ עגבניות (יבוא מספרד), 3 כפות חומץ 3% ו 2 כפות סירופ תירס שקוף כדי להבטיח אחידות בצבע בבקבוק. מחר, אבדוק את הטעם, אוסיף מלח אם צריך, אנער היטב ואיישן כמה חודשים. הנוזל שצבעו מדהים, יחריף לי בטיפותיו כריכים, פסטות וכמובן דגים. אגב, נאמן לעצותי לאחרים טעמתי בעצמי, מריחת הסחוג הטרי על פרוסת לחם שיפון חוללה פלאים ורבע כפית מהנוזל המוחרף שרפה לי את חלל הפה לשעה שלמה. תנסו בעצמכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה